הַצָּעִיף הַוָּרֹד

Un, deux, trois, nous irons au bois. Quatre, cinq, six, cueillir des cerises. Sept, huit, neuf, dans un panier neuf. Dix, onze, douze, elles seront toutes rouges. One, two, three, We'll go into the woods. Four, five, six, To pick cherries. Seven, eight, nine, (To put) in a new basket. Ten, eleven, twelve, They will be all red. וְיוֹם אֶחָד נִזְכַּרְתְּ בְּשִׁיר הַיְּלָדִים הַצָּרְפָתִי. וּמָצָאתִי אֶת הַמִּלִּים בָּרֶשֶׁת וְנֶהֱנֵיתִי כָּל כָּךְ מֵהָאֹפֶן שֶׁבּוֹ תִּקַּנְתְּ אֶת הַמִּבְטָא שֶׁלִּי. הֶעֱמַדְתִּי פָּנִים שֶׁאֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת אֶת הַהֶמְשֵׁךְ וְאַתְּ דִּקְלַמְתְּ, מְצַיֶּנֶת בְּגַאֲוָה בַּפַּעַם הַמִּי יוֹדֵעַ כַּמָּה כֵּיצַד לָמַדְתְּ בְּבּוּקָרֵשְׂט צָרְפָתִית כִּשְׂפַת אֵם. הֶעֱדַפְתִּי אֶת הַגִּרְסָה הַבְּרִיטִית וְכָךְ יָשַׁבְנוּ מִדֵּי שַׁבָּת, קוֹרְאוֹת וְצוֹחֲקוֹת. בֵּין לְבֵין סָרַגְתְּ. קָנִיתִי לָךְ כַּדּוּרֵי צֶמֶר וְרֻדִּים בַּחֲנוּת שֶׁמּוּל בֵּיתֵךְ וְהִתְחַלְתְּ לִסְרֹג צָעִיף וְהַיְּרִיעָה הַצַּמְרִירִית הָלְכָה וְהִתְאָרְכָה. קָפַצְתִּי אֵלַיִךְ מִדֵּי יוֹם, אַחֲרֵי הָעֲבוֹדָה. וּבְשַׁבָּתוֹת הִתְעוֹרַרְתִּי בִּשְׁמוֹנֶה לִפְנוֹת בֹּקֶר וּכְשֶׁרָאִיתִי אֶת פָּנַיִךְ הַדְּאוּגִים בְּמַצְלֵמַת הָרֶשֶׁת, הִתְקַשַּׁרְתִּי וְהִבְטַחְתִּי שֶׁתֵּכֶף אָבוֹא. תֵּכֶף. וּבָאתִי. וְעָזַרְתִּי לָךְ לְהִתְקַלֵּחַ וּלְאַחַר מִכֵּן הִתְיַשַּׁבְנוּ בְּאֶחָד מִבָּתֵּי הַקָּפֶה בְּאֶשְׁתּוֹרִי הַפַּרְחִי אוֹ בְּבַּזֶל. וּכְשֶׁנִּמְאַס לָךְ עָרַכְנוּ קְנִיּוֹת וְחִמַּמְתִּי אֶת הָאֹכֶל. וְשׁוּב דִּקְלַמְנוּ אֶת הַשִּׁירִים וַאֲנִי זִיַּפְתִּי בַּהֲנָאָה וְהִמְצֵאתִי מַנְגִּינָה. וְאַתְּ הָיִית מַכְמִירָה כָּל כָּךְ. כַּעֲבֹר זְמַן, כָּתַבְתִּי מַנְטְרָה. "אֲנִי לֹא מִסְכֵּנָה. אֲנִי גָּרָה בַּדִּירָה שֶׁלִּי וְעוֹשָׂה מָה שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לִי". וְהַמַּבָּט בְּעֵינַיִךְ הַשְּׁקֵדִיּוֹת הִפְרִיךְ אֶת הַטִּעוּן הַשִּׁקְרִי. וּבִשְׁתַּיִם בַּצָּהֳרַיִם הָיִיתִי כָּל כָּךְ עֲיֵפָה וּבִקַּשְׁתְּ שֶׁאִישַׁן לְיָדֵךְ. הִצְטַנַּפְנוּ בַּמִּטָּה הַזּוּגִית הָרֵיקָה – "שָׁמַעְתְּ מָה קָרָה לוֹ? שָׁמַעְתְּ?" דִּוַּחְתְּ בִּבְכִי לַפְּקִידָה בַּסְּנִיפוֹן הַשְּׁכוּנָתִי שֶׁל בַּנְק הַפּוֹעֲלִים שֶׁבֵּינְתַיִם נִסְגַּר – בְּ-2010 הַטֶּלֶרִים עֲדַיִן שֵׁרְתוּ אֶת קְהַל לָקוֹחוֹתֵיהֶם בַּסְּנִיפִים – לֹא הָיִית מְסֻגֶּלֶת לַהֲגוֹת אֶת הַמִּלִּים "בַּעֲלִי מֵת". וּכְשֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁנִּרְדַּמְתְּ הִתְפַּתַּלְתִּי בַּעֲדִינוּת וְאַתְּ פָּקַחַתְּ עֵינַיִם בְּבֶהָלָה וְהִתְחַנַּנְתְּ שֶׁאֶשָּׁאֵר עוֹד קְצָת. וְנִשְׁאַרְתִּי. וְתָמִיד כְּשֶׁיָּצָאתִי עַל בְּהוֹנוֹת וְנָעַלְתִּי אַחֲרַי אֶת הָרַב בְּרִיחַ, רָצָה בְּמוֹרַד הַמַּדְרֵגוֹת וּמוֹחָה אֶת הַדְּמָעוֹת, הִרְגַּשְׁתִּי כְּמוֹ רוֹצַחַת. לַמְרוֹת שֶׁעָשִׂיתִי כְּמֵיטָב. נִשְׁבַּעַת לָךְ שֶׁעָשִׂיתִי כְּמֵיטַב יְכָלְתִּי וְהַדִּירָה שֶׁלָּנוּ הָיְתָה קְטַנָּה מִלְּהָכִיל וּשְׁנֵינוּ יָשַׁנּוּ אֶצְלֵךְ לְסֵרוּגִין, לִפְנֵי עִדַּן הַמְּטַפְּלוֹת הַמִּתְחַלְּפוֹת. בִּרְבוֹת הַיָּמִים הַלֹּא רַבִּים, הַצָּעִיף גָּדַל לִמְמַדִּים תִּפְלַצְתִּיִּים וְהַצֶּמֶר אָזַל וּכְשֶׁקָּנִיתִי כַּדּוּר חָדָשׁ, לֹא זָכַרְתְּ אֵיךְ לְהַתְחִיל. אֶת הָעֻבְדָּה הַזּוֹ מִהַרְתִּי לְבַעֵר מִזִּכְרוֹנִי. מַעֲדִיפָה לִזְכֹּר אוֹתָךְ כְּפִי שֶׁהָיִית לִפְנֵי. מְשַׁעֲשַׁעַת וְדַעְתָּנִית, אוֹהֶבֶת וּמְסוּרָה עַד כְּלוֹת. וְהַכֹּל כָּלָה.