·חברותדיכאוןאמהות
חברה שלי לוקחת
תִּינֹקֶת שְׁמַנְמַנָּה יְשֵׁנָה בְּמִטָּתָהּ. שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה בַּצָּהֳרַיִם, פּוֹקַחַת עַיִן יוֹנֶקֶת עוֹד מָנָה יְשֵׁנָה, סוֹפְסוֹף יְשֵׁנָה. בּוֹאִי אֵלַי הִיא מִתְחַנֶּנֶת, מְחַשֶּׁבֶת הִתְחַמְּקוּת זְהִירָה, תּוֹמֶכֶת בְּמִדָּה. הִתְמוֹטְטוּת אֵינֶנָּהּ מִדַּבֶּקֶת, נְאוֹרָה. מָה אַתְּ מַרְגִּישָׁה? הַלֵּב שֶׁלִּי הוֹלֵם בִּוְרִידֵי הָרַגְלַיִם, פּוֹרֵץ זֵעָה קָרָה, הִיא עוֹנָה וְהַבֶּכִי. כָּל הַזְּמַן בּוֹכָה. וְאִמָּא שֶׁלָּךְ, מָה אִתָּהּ? אֲחוֹת חֲדַר נִתּוּחַ מְעֻקֶּרֶת, עֲסוּקָה. בַּעֲלִי בָּעֲבוֹדָה, חוֹשֵׁשׁ לִסְדֹּק תָּ'אֲוִיר בַּדִּירָה. בּוֹאִי אֵלַי, בּוֹאִי עַכְשָׁו. נִרְאֶה, אֲנִי עוֹנָה.
