·שפהזיכרוןמשפחה
אישה חולמת בשפה מתה
אִשָּׁה חוֹלֶמֶת בְּשָׂפָה מֵתָה; מְרַפְרֶרֶת הַכּוֹתֶבֶת לִגְרֵיס פֵּיְלִי חֶרֶף הַתִּעוּב הַפּוֹסְט אָקָדֵמִי שֶׁהִיא רוֹחֶשֶׁת לְפּוֹסְט שִׂיחִים לְמִינֵיהֶם. לָא מִנֵּיהּ וְלָא מִקְצָתֵיהּ הָיְתָה הַמְרַפְרֶרֶת מְשִׁיבָה לָהֶם. אִשָּׁה חוֹלֶמֶת בִּשְׂפָתָהּ הַמֵּתָה, לְיֶתֶר דִּיּוּק שְׂפָתָהּ הַגּוֹסֶסֶת, וְאִישׁ מִבֵּין מִדְּעָנֵי הַמֹּחַ וְחוֹקְרָיו הַסּוּמִים אֵינוֹ יוֹדֵעַ דָּבָר שֶׁכֵּן הָאִשָּׁה שֶׁשְּׂפָתָהּ שְׁרוּיָה בִּשְׁלָבֵי גְּסִיסָה מוּאָצִים נִשְׁבְּעָה בַּיָּקָר לָהּ שֶׁהִיא חוֹלֶמֶת, לְמָשָׁל עַל אִמָּא שֶׁלָּהּ, בִּחְיוֹתָהּ בִּ־Present Continuous Tense נִצְחִי.
